במהלך שהותי בביתו של פג'יה, נכחתי גם בקבורה מסורתית. בזמן הקבורה שמו את גופתו של המת בתוך ארגז עץ שהוצב מוגבה מן הקרקע. הארגז, שהיה פתוח בחלקו כדי לאפשר לגופה להירקב, הוצב נטוי מעט ונוזלי הרקב זרמו ונקוו אל תוך קערה שהיתה עשויה מבמבוק חצוי. לפי המסורת, על אבי המשפחה למשוח את גופו בנוזל, כדי שכוחו של המת יעבור אליו. לאחר זמן רב, נשארו מהגופה שנאכלה על ידי רימות, עצמות נקיות מכול שאריות.
אז הציבו את הגולגולת במערה מיוחדת שצורתה כצורת חמוקי אישה. המערה הזאת, על פי האמונה, היא מוצא משפחתו של פג'יה. הם מאמינים שכל חמולה מגיעה ממקור טבע מסוים: מערה, נהר, עץ, ציפור, נחש, חזיר, ולכן הם מחזירים את גולגולות המת למקום ממנו הגיעו אבות אבותיו.
מוהר חזירים
סוג אחר של מאגיה שחורה קשור לנישואים. הקשר בין גבר לאישה בשבט ההולי הוא חשאי, ואסור שיוודע לציבור כי אז יידרש הבחור לשלם חזירים רבים כפיצויים. לכן נרקמים הקשרים בסודיות רבה והזוג מתכנן את עתידו במפגשים סודיים. כל צד מקיים קשרים עם מספר בני זוג, ובעיקר הגברים שומרים לעצמם אופציות רבות.
מקום חשוב מאוד בתרבות המקומית שמור לחזירים. הם משמש לתשלום מוהר בזמן נישואי הנשים, וכפיצויים לנפגעי מלחמות השבטים. בכל טקס דתי מסורתי שוחטים חזיר. יש טקסים שבהם טובחים 500 חזירים כאמצעי להשכנת שלום בין שבטים יריבים. חשיבותו של החזיר גדולה עד כדי כך, שלא מעט חזירים גרים בבקתת בעלי הבית, ורק גדר נמוכה מפרידה בין שני חלקי הבקתה. לא אחת ניתן לראות אישה מניקה חזרזיר קטן, שהובס במאבק עם אחיו על חלב אמם הביולוגית, למרות שמראות אלו הולכים ונעלמים, בעיקר בלחץ משרד הבריאות מצד אחד, והכנסיה מהצד השני. חזירון שינק מאישה יכול לשמש לתשלום בלבד, כדי שאם יישחט, לא ייעשה הדבר בתחום כפר הולדתו.
במקרה אחד החל בחור לאסוף חזירים כדי לשלם מוהר. המוהר עמד על 26 חזירים, אותם אסף הבחור מקרובי משפחה. הבחורה הבחינה שחברה אוסף חזירים ומאחר שלא דיבר איתה על חתונה, הסיקה שהוא עומד לשאת אישה אחרת. לאחר שעקבה אחריהם וגילתה מיהי הכלה המיועדת, הלכה הבחורה אל איש המאגיה הזקן וביקשה את עזרתו. הזקן לקח קולמוס של נוצת קזואר, עוף גדול הדומה ליען, ותחב אותה אל תוך לועה של לטאה תוך מלמול לחשים. לאחר מכן שיכן את הלטאה בבקתתו.
ברגע זה חלתה הכלה המיועדת. הבחור נרתע מהרעיון לשאת אישה חולנית ובשל עול הטיפול בחזירים הרבים, החליט להפנות את תשלום המוהר לבחורה שביקשה את עזרת המאגיה. לאחר תשלום המוהר הלכה הכלה המאושרת לזקן, הלה הוציא את הקולמוס מהלטאה ושחררה לחופשי. הבחורה החולה שבה לבריאותה אך כמובן איחרה את החתונה משום שהמוהר ניתן עבור האישה השנייה.
נצרות שבטית
סיפורים כאלה ואחרים מציגים מצב ביניים שבו נמצאים רבים משבטי פפואה. הנצרות הפועלת שם להשגת מטרותיה שיפרה את מצב הבריאות וההשכלה, אך עם זאת, היא מושפעת מן האמונה בדת המקומית שכוחה נחלש, למרות שהכנסייה הנוצרית מושפעת בכסף ובאמצעים. קיום טקסי הבגרות למשל, הוא הישג לכפרים השומרים על מסורתם, כי כפרים רבים איבדו חלקים גדולים מתרבותם עם קבלת הנצרות.
לאחרונה ניתן לראות חזרה מסוימת למסורת. לאחר ה"התלהבות" הראשונית מהנצרות הגיעו כפרים רבים לאיזון והרמוניה בין המסורת לנצרות. כך אפשר לראות כפרים שהכנסיה נמצאת בהם מטרים ספורים מבית הרוחות או כנסיות שנבנו על פי הדגם של בתי רוחות עם גילופי עץ דומים ואותם פסלים ודמויות מסורתיות.
במקומות אחדים יש לישו הצלוב תווי פנים מקומיים ולא מערביים. אולם הדרך לאיזון מלא בין האמונות עדיין ארוך ומאחר ובפפואה אין כתב מסורתי, עוברים המסורת וסיפורי העבר בעל פה בלבד וכשילך דור העבר לעולמו, עלולים גם הסיפורים והמנהגים המסורתיים להעלם, לכן מוטל על הדור הנוכחי להחליט לאן פניו מועדות, וכיצד לשמר את המסורת.
מלבד הנצרות עליהם להתמודד עם תרבות הצריכה והחומרנות המתפשטת במהירות ומושכת את הדור הצעיר לצאת לעבוד. רבים לא מוצאים עוד עניין בחיי הכפר ותופעת ההגירה לערים גדלה והולכת. מערכת החינוך מאפשרת לכל האוכלוסיה ללמוד עד כיתה ח'. הטובים שבתלמידים ממשיכים בלימודיהם עד כיתה י' ואז הם עוברים בחינה שקובעת אם ימשיכו ללימודים גבוהים יותר.
השיטה הזאת המטפחת דור מתקדם שיכול להצעיד את פפואה אל המאה הבאה, מעמידה במצב קשה את הילדים הנפלטים ממערכת החינוך בשלבים המוקדמים ומצד אחד אינם מוכנים להתמודד עם התרבות המערבית, אך מצד שני הם מתקשים לחזור להסתגל לתרבות החיים המסורתית.
