סיפורי שבטים
השבט השני בגודלו במדינה הוא שבט הולי, השוכן בעמק טארי. הוא מוערך בכ-120 אלף איש. הנשים והגברים בשבט אינם גרים יחד באותה בקתה גם לאחר נישואיהם. הגבר, שברשותו אדמות לעיבוד ובקתות למגורים, רשאי לשאת יותר מאישה אחת, כל עוד הוא יכול לשלם מוהר עבורן. מקורו של המנהג באגדה עתיקה:
בלב העמק גר לפנים גבר ולו איבר מין ארוך במיוחד, שהיה משוטט ברחבי העמק ובועל נשים. באחד הלילות החליטה אחת הנשים לשים קץ לתופעה וארבה לו. עם כניסתו לבקתה כרתה את ראשו בעזרת גרזן אבן, והניחה אותו על מדף גבוה מעל האש במרכז הבקתה. למחרת יצאה האשה לעבוד בגינה. חברתה שבאה לבקר חיכתה לה זמן רב. היא נכנסה לבקתה, מצאה את הראש המעושן על המדף ואכלה אותו.
הנשים שהן צאצאיה של החברה נחשבות לנשים רעות, וכיוון שקשה היה להבחין בין אישה טובה ורעה, נוצרה הפרדה מוחלטת בין נשים לגברים. כל אחד גר בבקתה משלו, מבשל את מזונו, מכבס, מנקה ואף טווה את החוטים לייצור בגדיו. הילדים נשארים ברשות האם עד שנתם השמינית, ואז מצטרפים לבית האב, והבנות נשארות עם אימן.
שבט האיטמול היה שבט של ציידי ראשים עד בואם של המיסיונרים לפני כ-120 שנה. הגברים היו יוצאים על גבי סירות קאנו ופושטים על הכפרים השכנים, הורגים גברים ועורפים את ראשיהם. את הראשים היו מביאים איתם בחזרה אל הכפר, ואת הדם שניגר מרחו על אבנים גדולות שהביאו לשם כך במיוחד מן ההרים.
בשר האויבים בושל עם בשר כלב או חזיר והוגש לנערים הצעירים שלא ידעו ממה מורכב התבשיל, על מנת שיגדלו ויהיו נכונים לצאת למלחמה חסרי מורא ופחד. את הגולגלות נהגו לקבור בחצר הרוחות. על פי אמונתם, ככל שרב מספר הגולגלות, רב כוחו של בית הרוחות להגן על תושבי הכפר. היום, בהשפעת הנצרות, נפסק המנהג, אך עדיין מקימים ומשפצים את בית הרוחות על אותה חלקת אדמה.
בשבט ההולי יש מספר צ'יפים, שכל אחד מהם אחראי על תחום: רפואה, מלחמה, שלום, עבודת האל. ברשותו של פג'יה, צ'יף המרפאים באזור, שטח אדמה גדול שבו הוא מגדל צמחי מרפא. לצמחים ha שימושים רבים. לשליפת חץ מהגוף, למשל, נעזרים בעלים דמויי סרפד המרדימים את האזור.
בית המרקחת המקומי עשיר בעלים לריפוי כל חולי כמעט. חלקם עלים שבשילוב מילות קסם סודיות פועלים על החולה מבלי שהוא צריך לטעום מהם. סטיבן ווארי, שעבד לצידי כמדריך תיירים, והיום הוא הבעלים של לודג' חינני באזור, קיבל טיפול לשיפור חזותו לפני פסטיבל הסינג סינג המקומי, לא זיהה את עצמו בתמונה שצולמה במהלך הפסטיבל, מאחר והוא נראה שם שונה לבלי היכר.
הטיפול שקיבל כלל שתיית מים ששרו בהם עלי זנגוויל (ג'ינג'ר). תוך כדי השתייה, היה עליו להחזיק ענפים של שני סוגי עצים, להביט לכיוון השמש ולמלמל שמות של צמחים, בעלי חיים וכוחות טבע אחרים, שיבואו וישנו את חזותו באמצעות האנרגיה השוכנת בהם.
